הפרעות קשב ולימודים אקדמיים

אנשים בעלי הפרעת קשב וריכוז מגלים לעיתים את ההפרעה רק כשהם ניגשים ללימודים אקדמיים, מצב זה נראה מוזר לעיתים לאנשים שאינם בקיאים בהפרעות קשב: איך יכול להיות שהם עברו את התיכון מבלי לדעת זאת. לעיתים הם אפילו מואשמים באופן גלוי או סמוי שהם עצלנים ומנסים לתרץ את חוסר המוכנות שלהם להשקיע על ידי התהדרות בתואר "הפרעת קשב", או שהם מנסים להשיג הקלות שונות בלימודים.

בפועל, מצב בו אדם מגלה כי הוא סובל מ-ADD  או ADHD  רק בלימודים האקדמיים הוא שכיח למדי ממספר סיבות:
1.    אופי הלימודים במכללה או אוניברסיטה. ילדים ומתבגרים עם הפרעת קשב וריכוז, אשר להם אינטליגנציה גבוהה, יצליחו להתמודד לעיתים עם דרישות בית הספר והתיכון אך בבואם לאוניברסיטה יתקלו בקשיים ופעמים רבות יגלו לראשונה כי למעשה הם סובלים מהפרעת קשב. באוניברסיטה יש ציפייה ללמידה יותר עצמאית, כמויות חומר עצומות, רמת חומר מורכבת יותר וכמות תלמידים גדולה בכל קורס. בשונה מתיכון או בית ספר, בהם יש קשר אישי עם מחנך או מורה, אופי התקשורת עם מרצים באוניברסיטה הוא פחות אישי, ואין הכרות מעמיקה לרוב של המרצה עם הסטודנטים. עבור בוגרים עם הפרעות קשב וריכוז, אינטליגנטיים ככל שיהיו, לימודים באוניברסיטה יכולים להיות מטלה כמעט בלתי אפשרית. האוניברסיטה היא סביבה חדשה ומלאת גירויים, הכיתות גדולות, הקמפוס שוקק. הסטודנט עם הפרעת קשב וריכוז יכול להתקשות במיוחד בתקופת מבחנים, בה עליו ללמוד לרוב באופן עצמאי ולהתמודד עם חומר רב. כאמור בעלי הפרעת קשב וריכוז מתקשים פעמים רבות לשבת לאורך זמן, גם כאשר הם יושבים, מחשבתם נודדת והם "חולמים בהקיץ". יכולת ההתמדה של סטודנט עם הפרעת קשב וריכוז נמוכה. סף הסתכול של סטודנטים אלו נמוך וכך כאשר הם נתקלים בחומר מורכב ומסובך, הם עלולים להתייאש מהר מאד מניסיון להבין אותו.

2.    מעבר מרשות ההורים לרשות עצמם. בתיכון דעת ההורים והמורים קובעת במידה רבה את הדרך שבה הנער או הנערה יראו את המצב. אם למשל הוריו של נער עם הפרעת קשב וריכוז יקחו לו מורים פרטיים לכל מקצוע שהוא מתקשה בו, הוא יבין שהוא מתקשה יותר מאחרים, ושהוא צריך עזרה רבה. אם ינזפו בו שהוא לא משקיע מספיק, יכול להיות שהוא יאמץ דעה זו ויתפוס עצמו כעצלן או כמי שאינו מתעניין בלימודים, או יחשוב שהוא טיפש במידה והוא משקיע רבות בלימודים אך עדיין לא מצליח. בכל מקרה, האופציה שיש בעיה שאינה מאפשרת לו ללמוד כמו אחרים, ושאין כאן בעיה של השקעה או אינטליגנציה, לא תעלה בהכרח על דעתו. לימודים אקדמיים מתקיימים בגיל מבוגר יותר, בישראל לרוב אחרי תקופה של שירות צבאי או שירות לאומי בהם האדם צריך לקחת יותר אחריות, וחלק מהאנשים מתחילים להבין שהדעות של הוריהם או מוריהם אינן בהכרח נכונות. הם מתחילים להבחין שלמרות שהם אינטליגנטים כמו סטודנטים אחרים הם מצליחים פחות, פוגשים אנשים אחרים עם הפרעות קשב וריכוז, שומעים מסטודנטים אחרים שאולי יש להם בעיה וחלק נחשפים למושג הפרעות קשב וריכוז במהלך לימודיהם.
3.    בחירה בלימודים. תיכוניסטים עם הפרעות קשב וריכוז לוקחים לפעמים את תפקיד המופרע או זה שלא מתעניין בלימודים מחוסר ברירה. עדיף להיות זה שמפריע או מבריז לים מלהחשב לטיפש שאינו מצליח ללמוד. לפעמים זאת הצגה כלפי חוץ, ולפעמים באמת הלימודים אינם מעניינים אותם באותו שלב בחיים, גם כי הפרעת קשב וריכוז מקשה על התעניינות בלימודים, וגם כי הלימודים אינם נמצאים בראש מעייניהם של בני נוער רבים, והם אינם יוצאים מכלל זה. כשהם מגיעים ללימודים אקדמיים, המצב שונה. הפעם הם בחרו ללמוד, וכשהם רואים שלמרות המוטיבציה הם לא מצליחים, הם וסביבתם מתחילים להבין שיש בעיה ומחפשים פתרון.

אבחון הפרעת קשב וריכוז בשלב זה מאפשר לאדם לקבל התאמות שונות מצד המוסד שיאפשרו לו לבטא את יכולותיו בצורה טובה יותר. אולם למרות שהתאמות אלו יכולות לשפר מאוד את המצב, אין בהן די, אבחון שימקד באיזה תחומים בדיוק האדם מתקשה (למשל סינון גירויים לא רלוונטים, שמירה על קשב לאורך זמן…), טיפול מתאים שילמד אותו לתכנן את סביבתו הלימודית ואת האופן בו הוא לומד תוך התחשבות בקשיים הספציפיים שלו , וטיפול תרופתי במידת הצורך יאפשרו לסטודנט עם הפרעות קשב וריכוז להגיע למלוא הפוטנציאל שלו.