הפרעות קשב בצבא

הגיוס לצה"ל טומן בחובו אתגרים חדשים עבור המתגייסים המאובחנים עם הפרעת קשב וריכוז. מצד אחד, מסגרת ברורה היא מסגרת היכולה לארגן אנשים עם הפרעות קשב וריכוז ולעזור להם לתפקד טוב יותר. מצד שני, הדרישות הנוקשות של המערכת, הצורך בדיוק, משמעת וארגון עלולים להביא אנשים עם הפרעת קשב וריכוז למצבי משבר, תסכול וחוסר אונים. הנטייה להתפרצויות או אמירות אימפולסיביות עלולות לסבך אותם עם חיילים אחרי בדרגתם או עם גורמים פיקודיים, דבר שעלול להוביל ליחס שלילי, עונשים או מאסר בכלא צבאי.

עד לפני כשנה בני נוער שאובחנו כסובלים מבעית קשב וריכוז וטופלו תרופתית לא הורשו להתגייס ליחידות קרביות והפרופיל הרפואי שלהם היה נמוך מ-97. לאחרונה הוחלט בצה"ל כי הפקטור החשוב אינו אם המתגייס נוטל טיפול תרופתי, אלא תפקודו בפועל. אם התרופות משפרות את תפקודי הקשב, החייל יוכל למלא כמעט כל תפקיד. חייל שהפרעת הקשב שלו אינה מאוזנת יקבל פרופיל 64 או 45, ולא יוכל למלא תפקידי לחימה, מכונאות ונהיגה.

השינוי בהתייחסות למתגייסים עם הפרעת קשב וריכוז נובע מכך שרבים מהמתגייסים אשר רצו להגיע ליחידות קרביות נאלצו להפסיק את הטיפול התרופתי טרם הגיוס על מנת שיוכלו להתגייס, שיקרו בנוגע לאבחנות שלהם, או פנו לשוק האפור על מנת לקבל בכל זאת מרשמים באופן כזה שלא יירשם בתיקם הרפואי. נוצר מצב אבסורדי בו מתגייסים שטיפלו בבעיה ויכלו לתפקד כמו כל חייל אחר הוגבלו באופן משמעותי, ואחרים, שתפקודם פחות טוב, יכלו להגיע ליותר תפקידים.

הגישה הקודמת יצרה משוואה לפיה טיפול תרופתי = אדם פחות מסוגל, הובילה לחיזוק סטיגמות ושיפוט שלילי, לפגיעה בהערכה העצמית של מתגייסים עם הפרעות קשב או ירידת המוטיבציה שלהם. ניקח לדוגמא נער אינטליגנטי וחברותי עם הפרעות קשב וריכוז  שסיים תיכון בציונים טובים, ומעולם לא הרגיש כי הוא שונה מחבריו באופן מהותי. קביעת פרופיל נמוך וחסימתו מללכת ליחידות שרצה בהן, בעוד חבריו מתקבלים אליהן ללא בעיה, מפרידה אותו מהם ומשדרת מסר לפיו הוא פחות מסוגל מהם. הגישה החדשה מורידה את הסטיגמה שהגישה הקודמת עודדה, ומעבירה מסר שאנשים עם הפרעות קשב וריכוז אינם שונים מאחרים באופן מהותי אלא בתפקוד מסוים בלבד, ולכן, אם הם מטפלים בו, אין סיבה שינהגו בהם באופן שונה. גישה זו רואה את המתגייס כאדם שלם ולא את ההפרעה כחזות הכל.