כ-20% מהאוכלוסייה סובלים מדחיינות כרונית, כלומר נטייה ליצור פער בין הזמן בו מתכננים לבצע מטלה לזמן בו ניגשים לבצע אותה. הסיבות לדחיינות מגוונות , וקשורות למאפייני המטלה (מטלות קשות או משעממות גורמות לעלייה בדחיינות) ולגורמים פסיכולוגיים (יכולת ארגונית נמוכה מקשה על ביצוע מטלות).
במקרים מסוימים, הדחיינות מופיעה כחלק ממכלול סימפטומים וקשיים נרחבים בהתארגנות ובריכוז, המוכרים כהפרעת קשב ריכוז (ADD או ADHD אם קיימת גם היפראקטיביות). הפרעות קשב מאובחנות כיום אצל 10% מהילדים ו-5% מהמבוגרים, ומתבטאות בסימפטומים שונים כמו קשיי ריכוז והתארגנות, היפראקטיביות ואימפולסיביות.
אנשים רבים עם הפרעות קשב סובלים גם מדחיינות כרונית. ישנם מספר הסברים מדוע דחיינות נפוצה כל כך בהפרעות קשב וריכוז. הסבר אחד רואה את דחיינות כתוצאה או ביטוי של סימפטומים אחרים של ADD או ADHD. מרבית הסיבות לדחיינות באוכלוסייה הכללית, כגון תחושה של מוצפות מהמטלה, קושי להתחיל מטלה ולארגן אותה, פחד מכישלון (בעיקר בקרב אנשים שחוו בילדותם קשיים להשלים מטלות בבית הספר וסבלו מתוצאות הכישלון, כגון ביקורת מהמורים ועונשים מהוריהם) הן תסמינים אופייניים בהפרעות קשב. במקביל, ישנם גורמים הקשורים לדחיינות שייחודיים להפרעת קשב וריכוז, כגון רמת מוסחות גבוהה, או קושי בתפיסת זמן. לפי הסבר זה, הטיפול בדחיינות יתמקד בשיפור יכולות הארגון, תכנון זמנים, או התמודדות פסיכולוגית עם הפחד מכישלון.
דרך אחרת להסביר את שכיחות סימפטום הדחיינות בהפרעות קשב וריכוז, היא להתייחס אל דחיינות כסימפטום העומד ברשות עצמו ולא תוצאה של סימפטומים אחרים. תמיכה לרעיון זה נמצאת במחקרים על השערת הדופמין, מוליך עצבי (נוירוטרנסמיטר) שבין יתר תפקידיו מעלה את המוטיבציה להשלים מטלות. מחקרים מהשנים האחרונות הראו כי אצל אנשים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז יש פעילות נמוכה יחסית של דופמין, אחד המחקרים אף הדגים כיצד עכברים שעברו פגיעה במסלולי דופמין במוח, התחילו להתנהג באופן אופייני ל-ADHD, התנהגות שנפסקה כשהעכברים טופלו בתרופות הטיפוסיות לטיפול בADHD-.
ככל הנראה התמונה מורכבת ושונה מאדם לאדם, ובהתאם גם הטיפול. יש אנשים שעבודה על כישורי הארגון ותכנון הזמנים תסייע להם, אחרים יפיקו מעבודה על דפוסי חשיבה שגורמים לחרדה מהמטלות (למשל מחשבה שאין ביכולתם להתמודד) ויש שיפיקו מאוד מהטיפול התרופתי, וכמובן – עבור רבים, טיפול משולב שמתייחס לכל הגורמים יהיה היעיל ביותר. גם המוטיבציה להשקיע בטיפול, היחס לתרופות, התמיכה הסביבתית ועוד שונים מאדם לאדם. כדי שהטיפול בדחיינות בהפרעת קשב יהיה מועיל עליו להתייחס כל הגורמים שפורטו, כך שהטיפול יהיה בעצם תפור אינדוידואלית לצרכי האדם ורצונותיו.