שאלה: איך מאבחנים הפרעות קשב?
תשובה: כיום אין אבחון חד משמעי ומדויק אחד להפרעות קשב. אבחון כולל שילוב אינפורמציה ממספר מקורות כולל ראיון קליני עם האדם, מידע מהסובבים אותו, מידע מגורמים חינוכיים ומבחן קשב ממוחשב. שילוב הגורמים מאפשר לראות מהן הפונקציות הפגועות אצל האדם ולהעריך את הפגיעה התפקודית והפגיעה באיכות חייו ולהציע טיפול מתאים.
שאלה: לקחתי ריטלין מחברה בתקופת המבחנים וזה עזר לי להתרכז למרות שאין לי הפרעת קשב. האם אפשר לקבל ריטלין גם בלי הפרעת קשב או שזה מסוכן?
תשובה: אפשר להתרכז טוב יותר בעזרת ריטלין, לרוץ מהר יותר בעזרת סטרואידים וכן הלאה. אפשר להיכנס לדיונים פילוסופיים ארוכים על הנושא, אולם כיום החוק מכוון לרישום טיפול תרופתי למי שמתקשה לתפקד באופן תקין בלעדיו ולא לצורך שיפור הישגים. בהתאם, אי אפשר לקנות ריטלין ללא מרשם, והמרשם ניתן על ידי פסיכיאטר או נוירולוג לאחר תהליך אבחון מקיף בו נמצא כי האדם סובל מהפרעות קשב ויפיק מטיפול תרופתי. יש לזכור כי כמו כל טיפול תרופתי, גם לריטלין יש חסרונות וסיכונים. שימוש לא מבוקר וללא אבחון ופיקוח עלול לגרום לתוצאות שליליות כגון שימוש לרעה, פריצה של הפרעות אחרות שהאדם מועד אליהן או נזק כתוצאה מאינטראקציה בין תרופות שונות שהאדם לוקח.
שאלה: האם יש תוספי תזונה או דיאטות שיכולות לשפר הפרעות קשב?
תשובה: רמת הקשב והעוררות מושפעת ממזון, לא רק אצל אנשים עם הפרעות קשב. כיוון שאנשים עם הפרעות קשב וריכוז מתקשים יותר מאחרים, סביר שאנשים עם יכולות קשב טובות יותר יכולים לפצות על פגיעה בריכוז כתוצאה מתזונה, ואילו אנשים עם הפרעות קשב יתקשו לעשות זאת. לכן, החשיבות של הקפדה על תזונה נכונה עשויה להיות קריטית יותר אצל אנשים עם הפרעות קשב ובמידה ויש חשד שהתזונה אינה מסודרת או מאוזנת מספיק, רצוי לבצע בדיקת דם ולהתייעץ עם דיאטנית להתאמת תפריט. אין ראיות חד משמעיות על תוספי תזונה המועילים להפרעות קשב, אולם קיימות המלצות לא מבוססות שונות, למשל המלצה על נטילת אומגה 3 או הפחתת צריכת חומרי מאכל. כל אדם יכול לבדוק המלצות אלו בעצמו ולראות אם הן מסייעות לו – אך חשוב זאת בהתייעצות ובפיקוח רופא.
שאלה: איזה סימנים צריכים להדליק נורה אדומה שאולי יש לילד הפרעות קשב?
תשובה: ריבים תכופים עם אחיו או תלמידים אחרים, טעויות שאינן תואמות את הידע או האינטליגנציה שלו, ויכוחים עם גורמי סמכות, איבוד תשומת הלב בקלות בשל גירויים חיצוניים, "קוצים בתחת", קושי להתמיד במשימה לאורך זמן, קושי לעקוב אחרי הוראות, קושי לשמור על תורות במשחקים, התפרצות בשיחות. כל אלו ועוד יכולים לרמוז על הפרעת קשב אך אינם מעידים עליה בהכרח. קשה להאמין שקיים ילד שאינו מגלה לפחות כמה מהתסמינים שפורטו. לכן, יש להסתכל על התמונה כולה ולא על קיום או אי קיום של סימפטום מסוים. במידה והילד מגלה מספר מהמאפיינים שפורטו, רמתם גבוהה באופן ניכר מהמקובל ונראה כי תחומים שונים בחייו נפגעים בשל כך יש מקום לחשוד בקיום הפרעת קשב. כיוון שהורים אינם תמיד אובייקטיבים, דיבור עם גורמים אחרים על הנושא, בפרט עם גורמים במערכת החינוך שהינם בעלי ידע בתחום, יכולה לסייע בבחינת מצב הילד ובקבלת החלטה לגבי צורך באבחון.