כיום אין כלי בודד המאפשר אבחון מדויק של הפרעות קשב וריכוז. אבחון הפרעות קשב וריכוז הוא תהליך בו מתקיימת הצלבת מידע ממקורות שונים כולל מבחני קשב וריכוז דוגמת מבחן MOXO היסטוריה התפתחותית, תיאורים של הורים וגורמים במערכת החינוך, ראיון קליני .
היסטוריה התפתחותית. בחלק זה המאבחן, למשל פסיכולוג או פסיכיאטר, בודק את היסטוריית חייו של האדם בתחומי חיים שונים, כשהשאלה שמנחה אותו היא האם תפקודו רומז על הפרעת קשב. הישגים לימודיים, התנהלות במסגרת הלימודית, תפקוד בתוך שיחות, נטייה להסתבך ועוד, כל אלו יכולים לרמוז אם יש או אין הפרעת קשב. למשל כשבהיסטוריה של האדם קיים רקורד של מעבר בין מסגרות חינוכיות כיוון שלא הצליח להסתדר באף אחת, קטטות שהחלו כיוון שאמר את מה שעבר לו בראש בלי צנזורה או התאמה למצב ושימוש תכוף בסמים, יכול לעלות חשד, כי קיימת הפרעת קשב.
ראיון קליני. בחלק זה נערך ראיון שמטרתו לבחון את תפקוד האדם בתחומי חיים שונים, לבדוק אם קיימות ראיות להפרעות קשב, האם קיימות הפרעות אחרות, ובמידה וכן – כיצד חיי האדם מושפעים מכך. בחלק זה הפונה לאבחון והמאבחן מביאים כל אחד את הידע שלו – הפונה מכיר את חייו טוב יותר מכל אדם אחר, והמאבחן בקי בתחום הפרעות הקשב והפסיכיאטריה בכלל, ויחד הם אוספים מידע שמאפשר להבין האם האדם סובל מהפרעת קשב. לדוגמא, נער שפונה לאבחון יכול לתאר כי קשה לו להשתלב בשיחות והוא מרוחק מבני כיתתו, והוא אינו יודע מדוע זה קורה. המאבחן מכיר אופציות שונות היכולות להוביל למצב זה, למשל קשיים הנובעים מהפרעות קשב (כגון קושי לעקוב אחרי שיחה עם מספר משתתפים או קושי לדעת מתי יהיה הזמן המתאים להגיד את דבריו), חרדה חברתית או כישורים חברתיים לקויים העולים גם בתקשורת במהלך הפגישה.
דיווחים מצד הסביבה. אנשים הקרובים לאדם יכולים לתת מידע נוסף שהוא אינו מודע לו, או לתקף או להפריך דברים שהוא אומר. כך למשל, לילד אין בהכרח קנה מידה שיאפשר לו להשוות את התנהלותו להתנהלות של ילדים אחרים בגילו, אך הוריו והגננת או מורה ידעו להגיד שהוא היפראקטיבי לעומת ילדים אחרים בגילו. בצד השני, יתכן והתיאור של הוריו יעלה השערה שאולי התנהלותו של הילד אינה נובעת מהפרעות קשב אלא מהיעדר גבולות מספקים בבית, למשל הורים שנשברים ונותנים לילד את מה שהוא רוצה אם הוא בוכה או צועק.
מבחני קשב וריכוז. מבחנים המורכבים ממשימה משעממת וממושכת המאתגרת את יכולות הקשב והריכוז של הנבדק. מבחנים אלו מאפשרים להשוות את תפקוד הנבדק לתפקוד הנורמטיבי של בני גילו, ואת תפקודו עם ובלי טיפול תרופתי בהפרעות קשב. מבחנים אלו מאפשרים לבדוק האם יש הפרעת קשב, ובמידה וכן – למקד מהם התפקודים הפגועים, דבר שיאפשר להתאים טיפול מתאים.