top of page

נעם פרתום

שמים פִּיות

קָרְאוּ לִי אִשָּׁה מִדַּי, אַשְׁכְּנַזִּיָּה מִדַּי, בּוּרְגָּנִית, מְכַשֵּׁפָה

וְלֹא מָחִיתִי מִלָּה מִפִּי וְלֹא נָפְלוּ עָלַי הַשָּׁמַיִם. אָמְרוּ לִי

מֻפְרַעַת תִּכְתְּבִי סְפָרִים אֲבָל

לָמָּה לְהַדְבִּיק אֶת הַפַּרְצוּף לַמָּסָךְ

בִּיטְנִיקִית מַסְרִיחָה חוֹפֶרֶת פֶמִינִיסְטִית דּוֹחָה

(לֹא הָיִיתִי נוֹגֵעַ בָּהּ עִם מַקֵּל) לְהַכְנִיס מִיָּד

לַכֶּלֶא. אָמְרוּ תַּעֲשִׂי גַּבּוֹת דָּחוּף

הוֹצֵאת לִי אֶת הַחֵשֶׁק לְסֶקְס עִם גַּבּוֹת

כְּמוֹ שֶׁלָּךְ, מְעַנְיֵן שֶׁהִיא מַרְאָה רַק

אֶת הַפַּרְצוּף, אֲנִי אוֹהֵב שְׁמֵנוֹת אֲבָל

כָּזֹאת עוֹד לֹא רָאִיתִי, פַּרְצוּף קָטָן

גּוּף עֲנָק

לשיר המלא

היא גילחה לעצמה את העין

בסכין ליידי ונוס

...מִיקָה הֶעֱמִידָה רֶגֶל מְכוֹפֶפֶת אַחַת

...מִיקָה הֶעֱמִידָה רֶגֶל מְכוֹפֶפֶת אַחַת

עַל מִכְסֵה הָאַסְלָה וְסִיְּמָה לְגַלֵּחַ לְעַצְמָהּ אֶת הַמִּפְשָׂעוֹת

וְהַמְּשֻׁלָּשׁ. לְאַחַר מִכֵּן הִיא סוֹבְבָה אֶת הַתַּחַת לַמַּרְאָה

וּבְרֹאשׁ מֻפְנֶה אֵלֶיהָ, מְצִיצָה מֵאֲחוֹרֵי כְּתֵפָהּ, סִלְּקָה

בִּיסוֹדִיּוּת שִׁיטָתִית אֶת פְּלוּמַת שִׁבּוֹלֵי הַזָּהָב הָעֲדִינוֹת

בְּמוֹרַד גַּבָּהּ הַתַּחְתּוֹן. עֲנָנַת זִכָּרוֹן חַד הִמְטִירָה עָלֶיהָ

מַלְקוֹשׁ אַלִּים וְהִיא שָׁקְעָה, מוּצֶפֶת, לְתוֹךְ שִׁחְזוּר הָרִיב

הָאַחֲרוֹן שֶׁלָּהֶם, הַפִּיצוּץ הַנּוֹרָא אַחֲרֵי שֶׁסָּלַד מִמֶּנָּה

בִּשְׁתִיקָה עוֹיֶנֶת, בְּהִתְנַכְּרוּת טוֹטָלִית, מֶשֶׁךְ כָּל הַדֶּרֶךְ

מֵחֵיפָה בָּאוֹטוֹ כְּשֶׁחָזְרוּ מֵהַחֲתֻנָּה שֶׁל כַּרְמֶל וְאֵיתָן. אֵיךְ

הוּא אָמַר לָהּ? "מִיקָה, אַתְּ חַיָּה בְּסֶרֶט. הַשְּׂעָרוֹת הֵן לֹא

חֵלֶק מִמֵּךְ. הֵן לֹא. הֵן סְתָם מִטְרָד. סֶרַח עֹדֶף. דָּבָר

שֶׁמֵּצִיק לִי כְּשֶׁאֲנִי רוֹצֶה סְתָם לְלַטֵּף לָךְ בְּכֵּיף אֶת הַבֶּטֶן

אוֹ כְּשֶׁאֲנַחְנוּ שׁוֹכְבִים וַאֲנִי מַרְגִּישׁ אֶת עִקְצוּצֵי הַדְּבוֹרָה

שֶׁל הַקּוֹצִים בָּרַגְלַיִם שֶׁלָּךְ. סוֹרִי. יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁדּוֹרְשִׁים

הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמֶּנִּי. אֲנִי בֶּאֱמֶת נוֹרְמָטִיבִי. יֵשׁ כָּאֵלֶּה

שֶׁצְּרִיכִים שֶׁחֲבֵרָה שֶׁלָּהֶם תִּתְאַפֵּר בָּרֶגַע שֶׁהִיא פּוֹתַחַת

עֵינַיִם אַחֶרֶת הֵם לֹא מְסֻגָּלִים לְהִסְתַּכֵּל עָלֶיהָ. אֲנִי

לֹא. אֲנִי אוֹהֵב שֶׁאַתְּ טִבְעִית. אֲבָל הַשְּׂעָרוֹת זֶה לֹא

חֵלֶק מִמֵּךְ. זֶה לֹא 'אַתְּ'. הַצִּיצִים שֶׁלָּךְ זֶה 'אַתְּ'.

אוֹקֵי, הֵם לֹא מֻשְׁלָמִים, נְפוּלִים קְצָת, כְּבֵדִים,

הַפְּטָמוֹת פּוֹנוֹת לְמַטָּה, אֲבָל הֵם שֶׁלָּךְ. הֵם הֲכִי אַתְּ.

יִחוּדִיִּים לָךְ. הַשֵּׂעָר? הַשֵּׂעָר זֶה סְתָם אִיכְס. לִכְלוּךְ.

אַתְּ נִקְבֶּרֶת תַּחְתָּיו. הוּא מַסְתִּיר אֶת הַיֹּפִי שֶׁלָּךְ. אֲנִי

רוֹצֶה לִרְקֹד אִתָּךְ סְלוֹאוּ בַּחֲתֻנָּה — מָה בִּקַּשְׁתִּי,

לִרְקֹד סְלוֹאוּ עִם חֲבֵרָה שֶׁלִּי — וַאֲנִי פָּשׁוּט לֹא מְסֻגָּל

לְהִסְתַּכֵּל עָלַיִךְ. אֲנִי עוֹמֵד קָרוֹב מוּלֵךְ, וּמִיקָה — יֵשׁ לָךְ

שָׂפָם. אַתְּ אִשָּׁה עִם שָׂפָם! אִשָּׁה עִם שָׂפָם וְזָקָן. כְּמוֹ

גֶּבֶר. זֶה מַחְרִיד. אֲנִי מִצְטַעֵר, אֲבָל זֶה מֵעֵבֶר לְטֵרְן

אוֹף...

לשיר המלא

יופי (מניפסט. או: תשובה לאמא שלי, שמנהלת שיחות בלי הרף עם

אלוהימא — ואיתי — על איך ייתכן שדפקא הילדה שלה —

כלומר אני — שמנה)

נעם פרתום

אִמָּא שֶׁלִּי אוֹמֶרֶת:

יֵשׁ לָךְ פָּנִים שֶׁל מַלְכַּת יֹפִי

אֵיךְ אַתְּ לֹא מִתְבַּיֶּשֶׁת, אֲנִי אֶהֱרֹג אוֹתָךְ

כַּמָּה חֳדָשִׁים שֶׁל דִּיאֶטָה רַצְחָנִית וְאַתְּ תִּהְיִי

מִיס יוּנִיבֶרְס עִם הַפַּרְצוּף הַמֻּשְׁלָם הַזֶּה — אַף

כַּפְתּוֹר, גַּבּוֹת בְּרוּק שִׁילְדְס, עֵינֵי שָׁקֵד גְּדוֹלוֹת

וּפֶה דֻּבְדְּבָן שֶׁדּוֹרֵשׁ נְשִׁיקָה — קוֹפִּי אַבָּא שֶׁלָּךְ.

אֵיךְ אַתְּ מַרְשָׁה לְעַצְמֵךְ לְהִסְתּוֹבֵב כָּכָה, אֲנִי

בְּגִילֵךְ הָיִיתִי שׁוֹמֶרֶת דִּיאֶטָה כַּסַאח שֶׁל עֲנִיָּה שֶׁכֻּלָּהּ

תַּאֲוַת גּוּף מְעֻנָּה, מְרוּדָה, בְּשִׁנַּיִם חֲשׁוּקוֹת וְאֶגְרוֹפֵי

פְּלָדָה, וְלֹא הָיָה לִי אֲפִלּוּ חֲצִי מֵהַיֹּפִי שֶׁמַּשְׁפְּרִיץ מִמֵּךְ

בְּלִי טִפַּת מַאֲמָץ. אִמָּא שֶׁלִּי קוֹבֶלֶת עַל בִּזְבּוּז מַשְׁאַבִּים

טִבְעִיִּים. לְרֶגַע לֹא עוֹלֶה בְּדַעְתָּהּ שֶׁהַיֹּפִי לֹא בְּרֹאשׁ

מַעְיָנַי כָּרֶגַע, שֶׁנִּשְׁבַּר לִי לְעֵת עַתָּה (וְעַד לְהוֹדָעָה חֲדָשָׁה)

מֵהַשִּׁעְבּוּד הַנָּשִׁי הַנּוֹאָשׁ — לְהֵרָאוֹת.

לשיר המלא

ביחד־נס (כמה ילדי זין הייתי צריכה

לעבור עד שהגעתי לגבר הזה)

כַּמָּה יַלְדֵי זַיִן הָיִיתִי צְרִיכָה לַעֲבֹר עַד שֶׁהִגַּעְתִּי

לַגֶּבֶר הַזֶּה עִם פְּנֵי הָאַהֲבָה הַבְּשֵׁלִים וּבְשַׂר

הָאֲפַרְסֵק הַמָּתוֹק וְהָעֶרְוָה הַדִּבְשִׁית נִיחוֹחִית

כְּבֹשֶׂם צוּף וְהַחִיּוּךְ הַחוֹבֵק שֶׁנִּפְתָּח אֵלַי כַּעֲלֵי

כּוֹתֶרֶת שֶׁל פֶּרַח כְּשֶׁהוּא רוֹאֶה אוֹתִי, הַגֶּבֶר הַזֶּה

שֶׁיָּשֵׁן לְצִדִּי עַכְשָׁו וּבְכָל הַלֵּילוֹת, מְחַבֵּק כַּפִּית

גְּדוֹלָה מֵאָחוֹר בְּטִבְעִיּוּת מְנֻמְנֶמֶת, מֵבִיא לִי

אֶת הַמְּעִיל אוֹ אֶת הַלֶפְּטוֹפּ שֶׁהִשְׁאַרְתִּי בַּבַּיִת,

בַּבַּיִת שֶׁלָּנוּ, אֲפִלּוּ בְּלִי שֶׁבִּקַּשְׁתִּי, זוֹכֵר אוֹתִי

גַּם כְּשֶׁאֲנִי שׁוֹכַחַת, אוֹהֵב וְחוֹמֵד אוֹתִי בְּכָל מַצָּב,

עִם שְׁלוֹשִׁים קִילוֹ יוֹתֵר עִם שְׁלוֹשִׁים קִילוֹ פָּחוֹת,

פְּלוּמָתִית זְהוּבָה כְּמוֹ אֶפְרוֹחַ וְקוֹצָנִית כְּמוֹ סַבְּרֶס

וַחֲלָקָה כְּמוֹ לְחִי יַשְׁבָן שֶׁל אַבְרֵךְ מֶשִׁי. אֲבָל לֹא רַק

בַּגּוּף זֶה כָּכָה — גַּם בַּנֶּפֶשׁ — אוֹהֵב אוֹתִי כְּשֶׁאֲנִי רַכָּה

וּכְשֶׁאֲנִי מְכֻוֶּצֶת וּכְשֶׁאֲנִי כְּעוּסָה וּכְשֶׁאֲנִי לֹא יוֹדַעַת

לֶאֱהֹב אֶת עַצְמִי, לְמָשָׁל אַחֲרֵי שֶׁאִמָּא שֶׁלִּי קוֹרֵאת

לִי דֻּבִּינוֹ וּמַשְׁלִיכָה עָלַי אֶת שִׂנְאַת הָעַצְמִי שֶׁלָּהּ

בְּמֶשֶׁךְ אֲרוּחַת שַׁבָּת שְׁלֵמָה — הוּא מַרְגִּישׁ אוֹתִי

וְיוֹדֵעַ אַחַרכָּךְ לִלְחשׁ לְתוֹכִי אֶת כָּל הָאַתְּ יָפָה,

אֲהוּבָה, חֲשׁוּבָה, הֲכִי טוֹבָה וּפוֹרַחַת כְּדֵי לְאַזֵּן

אֶת הֶחָסָךְ הָאִמָּהִי בְּקוֹל שֶׁל קַבָּלָה.

לשיר המלא

IMG_6703 (1).JPG

bottom of page