פעמים רבות ניתן לפגוש הורים המופתעים כי ילדם קיבל אבחנה של הפרעת קשב וריכוז, לטענתם הילד פשוט עצלן. כי "כשהוא רוצה, הוא יכול שעות לשבת מול המחשב או הטלוויזיה". אין לו שום בעיה להתרכז לדבריהם, ואם יש משחק שהוא אוהב, או מטלה שמעניינת אותו הוא יכול להתרכז לאורך זמן ממושך ללא כל קושי. גם אנשים מבוגרים מופתעים לעיתים לגלות כי יש להם הפרעת קשב וריכוז. חלקם יעידו על עצמם שאין להם כל קושי לבצע משהו לאורך זמן ולשקוע בו. מהן הסיבות לפער הגדול בין התפקוד במשימות שמעניינות את האדם לכאלה שלא אם עצלנות אינה הסיבה?
1. מאפייני המדיה. היכולת של אנשים וילדים להתרכז מאד במחשב או בטלויזיה קשורה במדיה עצמה, כאשר יש הרבה גירויים משתנים הקשורים לחושים שונים (קול, צבע, תנועה וכו') יש עניין מתמשך בגירוי משום שהוא משתנה תמידית. במידה והגירוי דורש יותר תשומת לב ומעקב משום שהוא מונוטוני היכולת של אנשים עם הפרעת קשב וריכוז להתמיד בו תפחת והתפקוד שלהם יפגע.
2. גם שקיעת יתר בפעילות היא בעיית ריכוז. הפרעת קשב וריכוז אינה מתבטאת רק בחוסר יכולת להתרכז או להפנות קשב למטלה מסויימת. לעיתים הקושי הוא לווסת את עוצמת הריכוז והקשב ולהתאימה לדרישות הסביבה: כך למשל אנשים עם הפרעת קשב וריכוז יכולים למצא את עצמם שוקעים לחלוטין בדבר מה, מבלי יכולת לשים לב לסביבה שמעבר לדבר בו הם עוסקים, ללא תחושת זמן וללא מודעות עצמית לכך שהם שקועים מאד בפעילות. כאשר צריך לקרוא להם שוב ושוב ואף לגעת בהם פיזית ולהחזיר את תשומת ליבם לסביבה, רק אז הם שמים לב עד כמה היו שקועים במה שעשו.
3. מידת ההצלחה בפעילות. ילדים עם הפרעת קשב לא מאוזנת מוצאים עצמם כושלים שוב ושוב בביצוע משימות הנחשבות טריוויאליות לאחרים. כמובן שכשאתה באמת מנסה משהו, סובל במהלך הביצוע ובסוף לא מצליח ומקבל ביקורת מהסביבה הדבר מתסכל מאוד. גם כשיש תגמול על הפעולה (למשל שבח או תחושת הישג), לרוב הוא לא קורה באופן מיידי אלא לאחר השקעה ממושכת, ואחד המאפיינים של הפרעות קשב הוא שחיזוקים ותגמולים מיידיים מסייעים הרבה יותר מחיזוקים בעתיד הרחוק. לעומת זאת, משחקי מחשב למשל מאפשרים לילד להצליח למרות קשייו כיוון שאינם דורשים קשב מתמשך לגירוי אחד, והחיזוקים (למשל הריגת אויב או מעבר שלב) הם מיידים.